<h1>האורה לרש"י סימן מ"ט</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ולתקן בגדי צמר בפשתים כגון אחרש ואלניפרא אסור דשנו, האי נמטא [גמדא] דנרש שריא, ושמעת מיהא דבגד שהוא תחתיו של אדם, שהוא עשוי להצעה ולא לדבר אחר, וכן נמי כרים וכסתות אין בהם משום כלאים, אלא מטעם שמא תכרך נימא [אחת] על בשרו, ובזמן שהם קשים ואין לחוש לכריכת נימא מותרין לגמרי, והילכך כרים וכסתות שהן תפורין בכלאים אין לחוש לכריכת נימא דקשים הם לית לן בה ומכל מקום ראוי נמי לכתחילה לשמור הני כרים וכסתות דידן שלא לתפרן בכלאים, מפני שפעמים שאדם מנענען ומוציא מהן תבנן או צמרן ומתכסה בהן. הני צררי דזוזי אין בהן משום כלאים.
